איך להגביר סינכרוניות כאשר היא נפגעת בגלל המדיום

כאשר עוברים ללימוד מרחוק לא פעם הדבר דורש שימוש בכלים ומערכות פחות סינכרוניות, שימוש למשל בסרטונים מוקלטים מראש, קריאת טקסטים והתנהלות במייל במקום פנים אל פנים. על אף שלמערכות אלו יש לא מעט יתרונות הן מובילות גם לקשיים. ככל שמערת סינכרונית פחות כך נפגים היבטים של דיאלוג ויחסי גומלין אשר קורים באופן טבעי בהוראה פרונטלית, ואנו כמרצים לא מקבלים מהתלמידים סיגנלים מיידים שיעזרו לנו לראות האם ישנה חוסר הבנה או חוסר עניין בשיעור. אולם גם בכלים א-סינכרוניים ניתן למזער חסרונות אלו בכמה אופנים.

כאשר עושים שימוש בשיטות א-סינכרוניות, רצוי לייצר בצורה “לא טבעית” מהלכים שיצמצמו את החסרונות של שיטת למידה זו. הפעולות המומלצות לעשות הן:

א. הגברת שליטה של המרצה על מהלך הלמידה: ניתן לעשות זאת למשל על יד הגדרות זמן ברורות להגשה, בדיקת סיגנלים התנהגותיים של צפייה בוידאו, בדיקת הורדות של מסמכים, בקשה מהסטודנטים לייצר אינטראקציה כדי לבדוק עבודה (לשלוח סימונים על התקדמות פרויקט וכדומה). באותו הקשר, בלמידה א-סינכרונית מאוד חשוב לחבר הנחיות ברורות יותר שיוליכו את התלמיד בצורה, בסדר ובאופן  שהמרצה מעוניין בו.

ב. הגברת החוויותיות על ידי החיבור בין התלמיד למרצה, ובין התלמידים לבין עצמם. כדי להעצים תהליכים של חיבור אישי, מומלץ לשלב בקורסים בעלי משקל א-סינכרוני משמעותי, חלקים קטנים מוגבלים ומדודים בעלי סינכרוניות מוגברת (למשל עבודה על פרוייקט במשך שבועיים באופן עצמאי, אבל שתלווה במפגשים קצרים של 10-20 דקות בין הקבוצות לבין המרצה). רצוי לייצר תכנים מגבירי חשיפה אישית, שלא מרגישים לנו תמיד טבעיים. לצלם את החדר שלך בזמן השיעור (הצעה של אפרת ליברמן), לבקש מהתלמידים לצלם את עצמם, לבקש מהם להעביר לקבוצה תמונה שלהם מהסופ”ש וכדומה. זכרו, ככל שהמפגש פחות א-סינכורני הוא פחות מעודד אינטראקציה אישית, וצריך להעלות אותה בצורה מלאכותית. היבט זה מתקשר גם לעניין המדיה העשירה עליו הרחבנו בפירוט בעמוד כלים ומדיה עשירה יותר ופחות – מה זה אומר ואיך זה משפיע?.

ג. ככל שהלמידה יותר א-סינכרונית מומלץ להשתמש ביותר סוגי מדיות עם עושר שונה כדי להמחיש היבטים. כלומר לא רק טקסט והנחיות אלא גם תמונות וסרטונים  (לדוגמא TED, YouTube) ולהיפך – לא להסתפק רק בהרצאות מוקלטות .

חמש דרכים להגברת הסיכרוניות

ד. אינטראקטיביות – להפעיל את הסטודנט. עיקר כוחה של הלמידה הא-סינכרונית הוא להעניק את השליטה לסטודנט. לכן כל למידה שכוללת עבודה עצמית או פרויקטאלית היא אפילו יותר מוצלחת במצבים רגילים מלמידה פנים אל פנים. כאשר הסטודנט סביל בה למידה מסוג זה מאבדת יותר ויותר מכוחה. לכן רצוי לייצר אינטראקטיביות מקסימלית לסטודנט ולייצר חוויה של עשייה ולמידה פעילה. לשלוח אותו לקרוא חומרים עם שאלות מנחות, לבקש ממנו לייצר מצגת או שקופית, לייצר מסמך משותף לכל הכיתה, לענות על שאלון PlayBuzz, ליצור סרטון בעצמו – כל דבר שיפעיל אותו במהלך הלמידה ישדרג מאוד למידה א-סינכרונית ואפילו יהפוך אותה ללמידה אפקטיבית יותר מאשר ישיבה בכיתה.  הדגש פה שמדובר על למידה עצמית. הלמידה בצוותים הופכת להיות יותר קשה ופחות אפקטיבית ככל שהכלים שעושים שימוש בעבודה הם יותר א-סינכרונים.

ה. לייצר דימוי של דיאלוג מבחינה פסיכולוגית. כשמפרקים מאמר או וידאו לקטעים קצרים, המבוססים על שאלות ותשובות – השימוש של המשתמשים עולה. החוויה שלהם עולה וניתן להעביר תכנים ארוכים יותר. זה נכון במדיות עשירות כמו וידאו, ונכון במידות עניות כמו טקסט. זה דורש הכנה מקדימה ארוכה יותר ולא תמיד מתאפשר – אך מאוד מועיל.